ג'יילן בראון בדרך לאול-סטאר?

אחד הסיפורים השקטים בבוסטון המוצלחת של העונה הוא ההתקדמות של ג'יילן בראון. אחרי הפלייאוף המוצלח של 2018 נראה שהוא נתקע במקום בעונה הבינונית הקודמת שעברה על הסלטיקס, אבל השנה הוא עם 20.2 נקודות ו-7 ריבאונדים למשחק. הוא משחק בסגנון הרבה יותר מגוון בהשוואה לעונה הקודמת.

הוא מקבל הרבה יותר הזדמנויות ליצור. השנה בראון משחק המון על הפיק-נ'-רול – 12.3% מהמהלכים שלו לעומת 5.9% בשנה שעברה או 7% בפלייאוף של 2018. יש לבוסטון את אחד משחקני החסימה והכדרור הטובים במשחק, קמבה ווקר, והשילוב של בראון כשחקן מוביל בהיבט הזה נותן להם עוד מימד להתקפה. בראון מעולם לא היה מוסר גדול, אבל מצליח למצוא שחקנים לשלשות פנויות. את רוב הובלת הכדור של בוסטון עושים קמבה, גורדון היווארד וג'ייסון טייטום, מה שמאפשר לבראון להתרכז ביצירה לעצמו.

השנה הוא השתפר גם בכל הקשור למשחק בלי הכדור. הוא זורק יותר זריקות ספוט-אפ מכל אחד אחר בליגה מלבד טוריאן פרינס וקולע אותן ביעילות של 1.15 נקודות למהלך, כשרק קארל אנטוני-טאונס קולע באחוז אפקטיבי גבוה יותר מהזריקות האלה. טאונס זורק 3.7 פעמים ספוט-אפ במשחק, לעומת 5 של בראון. המשחק של בוסטון כולל לא מעט חסימות של גבוהים כשהקבוצה במקום השני בליגה בכמות הנקודות שהיא משיגה דרך חסימות בהתקפה במשחק, לא מעט בזכות בראון והקליעה המשופרת שלו – קפץ מ-34.9% ל-39.5% מהשלוש. הוא שחקן התקפה שלם בהרבה.

התרומה של בראון לא נגמרת רק שם. בגובה של 2 מ' הוא לוקח 7 ריבאונדים בערב, שני רק לאנס קנטר כשג'ייסון טייטום קרוב אליו עם 6.9 במשחק. הוא ריבאונדר יעיל במיוחד כשהוא לוקח 17% מההחטאות של היריב במשחק, אחד הנתונים הטובים בליגה. הוא ריבאונדר הגנה יעיל, בדומה לטייטום, והאספקט הזה במשחקם לא מובן מאליו – 14 הריבאונדים שהשניים לוקחים במשחק מאפשרים לבוסטון לא להפקיר את הצבע גם בלי גבוה דומיננטי. יכול להיות שהם יצטרכו אחד בשביל להיות מאיימים יותר בפלייאוף, אבל 25 ניצחונות מ-36 משחקים עם דניאל ת'ייס ואנס קנטר כסנטרים זה לא מובן מאליו.

חמישיית האנדרייטדים

חמישה שחקנים שלא זוכים למספיק הערכה העונה.

גארד – טרי רוזייר. כולם מדברים, ובצדק, על דבונטה גרהאם, אבל רוזייר שלידו נותן גם עונת קריירה עם 18.3 חיצים בערב. הוא קולע מחוץ לקשת ועושה עבודה טובה בהגנה על שלשות או על גארדים בפרופיל גבוה, כשקמבה ווקר, טריי יאנג וג'ה מוראנט התקשו נגדו. יחד עם תפקיד כמנהל משחק משני וחוש טוב לריבאונד הוא מראה משחק אול-אוראונד די טוב. ההורנטס יכולים להיות אופטימיים לקראת ההמשך, עם הגדילה של ברידג'ס ו-וושינגטון.

גארד – טים הארדוואי ג'וניור. מאז שעבר לחמישייה, THJ עם 16 נקודות למשחק כשהוא קולע 3.1 שלשות למשחק ב-43.4% גבוה מאוד. דאלאס ניצחה 14 מ-21 המשחקים האלה. בניגוד לשנים הקודמות השנה אנחנו רואים את הארדוואי משחק יותר קבוצתי עם שיפור בבחירת הזריקות, נוסף על הגנה אישית טובה. הפך לשחקן מסייע טוב השנה.

פורוורד – טי ג'יי וורן. עלה לכותרות אחרי הריב עם ג'ימי באטלר, אבל בשקט נותן עונה מצויינת. פתח בכל משחק של אינדיאנה עד עכשיו ומשמעותי עם 17.9 נקודות למשחק. הוא קולע באחוזים גבוהים מכל הטווחים – בטבעת, מחצי המרחק ומהשלוש, כשחלוקת הזריקות שלו די מאוזנת ביניהם. הקליעה שלו מהמיד-ריינג' ויכולת היצירה לעצמו לא מקבלות חשיפה, נוסף על קליעה טובה ממסירה. הוא סקורר מגוון ויחסית יציב שעושה תפקיד נהדר כאופציה השלישית בקונטנדרית.

פורוורד – דניאלו גלינארי. גלינארי בשנה שעברה היה משהו דומה לוורן של השנה, שחקן שיכול ליצור נקודות בכמה דרכים. גלו היה בתפקיד מרכזי יותר מוורן בקליפרס מוצלחת שהייתה טובה בשליש האחרון של העונה ועשתה חיים קשים לגולדן סטייט בפלייאוף, אבל הועבר לאוקלהומה יחד עם שיי גילגיוס-אלכסנדר בשביל פול ג'ורג'. באוקלהומה התפקיד שלו שונה: 45.7% מהזריקות שלו מגיעות ממסירה לעומת 34.7% בקליפרס, כשהוא מגיע הרבה פחות לצבע. הוא משמש יותר כמרווח משחק לשלושת הגארדים של הת'אנדר ועושה את זה נהדר עם קליעה באחוז גבוה מהשלוש ו-18 נקודות משלו בערב. בלי הוצאת השומר מחוץ לצבע ואיום הקליעה מרחוק לא היה לפול, שרודר ואלכסנדר את השטח שהם צריכים בשביל לפרוח בהתקפה. ההפרש בין הדירוג ההתקפי של הת'אנדר כשגלינארי על המגרש לבין זה שבו הוא על הספסל הוא 14.2 נקודות, הגבוה בקבוצה. לא מקרי.

סנטר – סרג' איבקה. אלוף NBA שהיה מצויין בפלייאוף של השנה שעברה וטוב גם השנה. מאז הפציעות של סיאקם וגאסול, 11 משחקים, הוא עם 17.8 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק נוסף על 53.9% מהשדה ו-42.5% מהשלוש. הראפטורס באופן כללי יחסית מתחת לראדאר בתקופה הזאת, אבל הם מצליחים להיות יחסית בסדר למרות מכת פציעות רצינית. הרבה מזה קורה בזכות איבקה.

קטנות

הזמן של דניאל גאפורד. שיקגו איבדה את וונדל קרטר לתקופת זמן ממושכת עם פציעה בקרסול, כשהוא יחמיץ בין 4 ל-6 שבועות. ראינו את הבולס מנסים לשחק עם לאורי מרקנן לצד ת'ד יאנג ויכול להיות ששווה לראות אותם משחקים עם דניאל גאפורד, רוקי נוסף שמשמש כסנטר מחליף.

גאפורד קולע באחוז גבוה מהשדה ונותן 1.4 חסימות ב-12 דקות למשחק. יריבות קולעות באחוז נמוך משמעותית בטבעת כשהוא משחק (10.2% נמוך יותר כשגאפורד על המגרש לעומת כשהוא על הספסל, הנתון השלישי בטיבו בליגה מבין השחקנים ששיחקו מעל 200 דקות). שיקגו כקבוצה מאפשרת ליריבות להגיע להרבה זריקות טובות בטבעת, והשילוב של מגן טבעת ברמה גבוהה יכול להפוך אותם לקבוצת הגנה מסוכנת עוד יותר, במיוחד אם יקבל דקות לצד קריס דאן והחוטפים האחרים של הבולס. השילוב הזה יכול להקפיץ את ההגנה של השוורים צעד אחד קדימה.

הספסל של ממפיס. הגריזליס ניצחו 10 מ-16 המשחקים האחרונים שלהם. החמישייה שלהם, במיוחד ג'ה מוראנט, דילון ברוקס וג'ארן ג'קסון, טובים מאוד, אבל מגיע קרדיט גם לספסל. ברנדון קלארק לא מחטיא, די'אנטוני מלטון נותן הגנה קשוחה והרבה ריבאונד וטיוס ג'ונס מנהל את המשחק מהספסל. המחליפים של ממפיס משלבים בין קשיחות ליעילות, בדומה ל-DNA של המועדון, ומרימים את אחת הקבוצות הסימפטיות בליגה.